אני זוכרת את היום שזה קרה, קמתי בבוקר הדלקתי טלוויזיה כמו בכל בוקר ושמעתי שקרה אסון, שמעתי אבל לא הקשבתי. כמו בכל בוקר אני פותחת טלוויזיה שומעת ברקע מה קורה ובדרך כלל קורים דברים רעים, אבל גם בדרך כלל זה לא קשור אלי, לא קרוב אלי ולא משפיע עלי.
יצאתי מהבית נכנסתי לרכב התחלתי לנסוע ובצומת של צורון איריס מתקשרת אלי, עניתי לה והיא אמרה לי לעצור בצד ובישרה לי שזה אתה.
תמיד הרגשתי שאנחנו, הבני דודים, קרובים יותר מבמשפחות אחרות, המפגשים שלנו תמיד היו שמחים ותמיד אהבתי אותם. אני זוכרת שהיינו באים אליכם לחיפה משחקים בבית, יוצאים לבאולינג או למיני גולף וכשגדלנו היינו יושבים ומדברים ומדברים....
אני זוכרת את החתונה שלך עם מירב אני זוכרת את הדמעות בעיניים שלי כשדיברת אל מירב- התרגשתי מאוד לשמוע אותך, והבנתי כמה אני לא מכירה אותך לעומק, אתה תמיד כל כך שקט.
אני זוכרת שבאחד הפעמים מירב סיפרה על המפגשים שלכם עם חברים ועל הצחוקים שאתה מעורר שם וגם אז הבנתי שאני לא מכירה אותך מספיק. בשבילי תמיד הייתה הצד הרגוע במשפחת פלקסר, זה שיודע המון, שמצטיין בלימודים וזה שלא מדבר הרבה אבל כשהוא אומר משהו זה תמיד מעניין.
כמה ימים לפני האסון נפגשנו אצלכם בבית החדש, זה היה מפגש שמח, הבית היפה שלך ושל מרבי ואורי המתוק שהתווסף אלינו. אני זוכרת שקצת קינאתי בך ובמרבי וקיוויתי שיום אחד תגיע גם אלי הביתה למפגש משפחתי ועד אז כבר לכולנו יהיו ילדים. מלא בני דודים חדשים שיזכו למה שאנחנו זכינו כילדים.
ארז אני נזכרת בך בכל פעם שאני מדברת עם אלה, בכל פעם שמדברים על אירועים משפחתיים או שהשם של מירב או משהו מהאחים עולה בשיחה. אני נזכרת בך גם בבקרים רגילים בהם אני פותחת את הטלויזיה שומעת ברקע חדשות- שומעת אבל לא מקשיבה.
Comentarios