13/5/2024
שלום רב לכל הנוכחים.
מפעל ההנצחה לחללי המחלקה, ע"י חלוקת מילגות לסטודנטים מצטיינים, יש בה תרומה של 'לזכור ולהזכיר' את החללים והשתתפות בכאבנו האין -סופי ועל כך תודתי למחלקה. מתסכל ומצער מאד שהצטרפו השנה למשפחת השכול משפחות רבות. וגם כאן יש 3 משפחות שלהן זה יום הזיכרון הראשון. כואב לנו מאד.
השבוע בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות הביטחון הוא תמיד שבוע קשה אך הפעם קשה מנשוא לכולנו. טעמנו בצבע בשידור חי יממה של שואה. ואני- בתחושת אבל מתמשך מה-7.10.23. קשה לנשום. עברנו את החורף, את האביב וכעת בפתחו של הקיץ ועדיין לא שוחררו החטופים. הסבל שעוברות בני משפחות החטופים לא ניתן לתיאור במילים.
גדלנו על האתוס שלא משאירים פצועים מאחור והפעם זה נותר בגדר סיסמא חלולה.
אני כאן לפניכם כדי לספר לכם על בני ארז פלקסר שנותר בן 31 , היום היה בן כ-43..ארזי נהרג לפני 11 שנים ב12.3.2013 יחד עם נעם רון בן ה-49 , עקב התרסקות מסוק קרב קוברה בתום אימון מבצעי בגלל רשלנות ומחדלים בחה"א.
חלקכם כרגע אולי מזועזעים מהאמירה הנחרצת שלי על חה"א אז מפנה אתכם לתוכנית המקור 'אמא אחת מול חה"א' , המופיעה ביוטיוב ובאתר האינטרנט על שם ארז פלקסר.כפי שהתאונה של ארז הייתה תאונה מיותרת בת מניעה כך המציאות, שנקלענו אליה, הייתה נמנעת לו רק...לו רק היה צבא בהיקף נכון לגבולות בדרום ובצפון ולא רק מופנה ליהודה ושומרון.ולו רק.. ולו רק מנהיגנו הפוליטיים והצבאיים היו מפנימים את משמעות התורה הג'יהדיסטית ולא בוחרים ב'שקט יקנה שקט'. ולו רק.. ולו רק לא הופכים את החמאס לנכס ואת הרשות הפלשתינאית לנטל.ולו רק.. ולו רק ההנהגה הפוליטית הייתה הנהגה אמיצה שיודעת לקבל החלטת בזמן הנכון .
למה עצרה את הלוחמה בינואר 24 ולא ניצלה את הזמן או להיכנס ללוחמה ברפיח או לגבש תוכנית ליום שאחרי בשיתוף עם האמריקאים.ארז אמר לי לא פעם ולפני שנים רבות, שחייבים להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינאים בכפוף להכרתם במדינה יהודית לצד מדינה ערבית ולא במקומה, כי לא ניתן להכריע בכוח. משוכנעת, שארז היה אומר היום, למרות שניצבנו מול הרוע המוחלט ב- 7 לאוקטובר, לא לפעול מתוך נקמה ולפעול ראשית לשיחרור החטופים ורק אח"כ לפעול נגד החמאס ושותפיו. וארז גם היה ממליץ לממשלה ללכת עם האמריקאים וליצור ציר נגד ציר הרשע שיקנה לנו מרחב הגנה ופעולה ולא עם הקו שמובילים הסמוטריצים והבן גבירים.
אין לי ספק שאני מדברת מגרונו. בזמנו אמר לי ,שחשוב שיהיה לנו שר ערבי ושחשוב ללמד בבתי ספר ערבית מדוברת. בזמן השירות ולמרות העומס מצא ארז את הזמן ללמד עצמו ערבית.איבדנו דור של צעירים וצעירות מופלאים. עדית החברה הישראלית, כשרובם לא הספיקו להקים משפחה. וכאן אתם הסטודנטים צריכים להזדרז ולמלא את החסר עם הרבה תינוקות.במובן זה אני ברת מזל. כי ארז השאיר לי את אורי- אורקלה בכור נכדיי, היום בן אחת עשרה ואז בן ארבעה וחצי חודשים .
עברנו טראומה לאומית כל כך גדולה שמתוכה חייבים לצמוח. המגזר האזרחי בניגוד לממשלה הציל את המצב. יש גילויים מרגשים של התנדבות מכל שכבות העם.הגיע הזמן שטובת המדינה תנחה את המנהיגים ולא שלושת הכ"פים כסף, כוח וכבוד כדברי השר מיקי זהר.מקווה שאתם באקדמיה תצליחו לקבל תקציבים ותרומות, לשגשג ולהתפתח חרף הממשלה הרעה עם שר החינוך קיש בתוכה .
וגם ששורדי ה-7 לאוקטובר ,המפונים, המילואימניקים ומשפחותיהם , הפצועים , משפחות החללים כולם יזכו לקבל לאלתר את התמיכה הכספית והנפשית בנדיבות וברוחב לב. הם זכאים לכך בזכות ולא בחסד. יש לדעת שהחברה בישראל שעובדת, משלמת מיסים ומשרתת בצבא אינה יכולה יותר לשאת על גבה את נטל אחזקת חבורת לומדי התורה שרק הולכת וגדלה ובוחרת בעוני מתוך אידיאולוגיה. אם זה יימשך נהיה צפויים לקריסה כלכלית ונאבד את ההישגים בתחומי המדע, ההיטק, הבריאות, התעשיה והאומנות בגללם.
ועתה אשוב לארז שלי.גידלתי ארבעה ילדים. שני צמדים אורן וארז ולאחר 5 שנים את אלון ואלה. אביהם זאביק נפטר באופן מפתיע, כשאלה בת ,4 אלון בן 5, ארז בן 10 ואורן בן 11. בורכתי בילדים מופלאים, שהיה ממש כיף לגדל אותם. נהניתי מכל רגע עד היום הארור ב-12.3.2013 לפני אחת עשרה שנים .ביום הארור ההוא, יום שני בשעה אחת בבקר התרסק מסוק קוברה 5 דקות לפני סיום אימון ונחיתה בבסיס פלמחים כשהאימון החל בשעה תשע בערב. זו הייתה תאונה מיותרת בת מניעה.
האסון קרה לא בגלל טעות טייסים ולא בגלל תקלה טכנית אלא בגלל מחדל תחזוקתי, ניהולי ופיקודי של מחלקת התחזוקה בחה"א, קרי רשלנות. בתחקיר התאונה נרשם כי 'את התאונה הזו לא ניתן היה למנוע '. לאור משפט מקומם זה יצאתי למסע ארוך שנימשך שש וחצי שנים לחקר האמת ובעיקר להבטיח הפקה וישום הלקחים מהתאונה למען ביטחון חיי הטייסים.
בסופו של דבר הצלחתי במשימה בזכות הרמטכ"ל בדימוס גדי איזנקוט ומפקד חה"א בדימוס האלוף עמיקם נורקין. לא מעט נהלים עודכנו ושופרו תהליכים.
ארז שלי נולד בנובמבר 1981, שנה אחרי אורן אחיו והוא נתן לאורן את הבכורה בלי מריבות וויכוחים. את תקופת הילדות והנערות העבירו יחדיו בכל ענפי הספורט האפשריים שחייה תחרותית בבריכה, שחייה בים , גלישת רוח וגלים, טיפוס הרים, סקי, טיולים והדרכה בחוגי סיור.
שם בחוגי סיור למד ארז להכיר את רזי הניווט והיה למיקצוען בתחום הניווטים בארץ ובשמיים כטייס. עד גיל 27 שרת כטייס מסוק קרב קוברה. בגיל 28 טייל באפריקה. יצא לבדו בביטחון מלא. לא חשש מבדידות או מלהיות לבד, כשהספר חבר טוב שלו, הגיטרה והגלשן. ידע שיטייל בדרכים לא דרכים עם רכב אז התכונן לכך ולימד את עצמו מכונאות רכב כדי שיוכל לבצע בעצמו טיפולים ברכב. מהר מאד היו מצטרפים לטיול. כתב יומן שמופיע באתר על שמו.כמילואימניק יצא מידי שבוע כשאר הטייסים לאימון לשמירה על כשירות הטיסה.
בגיל 29 החל ללמוד פיסיקה וגיאופיזיקה כאן במחלקה. גילאי 29-31 סיים תואר ראשון ושני בפיסיקה בהצטיינות כשאשתו מירב קיבלה בשמו את התארים.ארזי לא שיתף אותי בחייו, לשאלותי היה עונה תמיד " סבבה. היה כיף". לא לחצתי עליו כי הבנתי שזה טיבעו, בחור סגור הממעט במילים. ניכר היה שהוא נהנה מחייו וזה סיפק אותי.למדתי להכיר אותו, את הישגיו ותחביביו החדשים כמו ניגון בגיטרה ונגרות רק מסיפורי החברים . כאן באקדמיה כתבתם, שהוא אבידה לעולם המדעי.
פרופ יורם דגן הימר על ארז עת צרף אותו למעבדה שלו אחרי השנה האקדמית הראשונה של ארז ואז מתברר, שהדוקטורנטים מתאמצים במאסטר לפרסם מאמר אחד וארז כבר הגיע למאסטר בהיותו עוד בתואר ראשון עם שני מאמרים ביד. סיפרתם לי, שכשהכריזו על ארז כזוכה בפרס בכנס ננו - הזוכה שחה בבריכה.אהבה מאד גדולה שהייתה לארז - זה להדריך את הסובבים אותו בכל מה שידע. זה בא לידי ביטוי למשל בקורס טייס עת לימד אחדים פיסיקה וניווטים ואמרו שלולא לימד אותם לא היו עוברים את המבחנים.
הוביל קבוצות חברים לטיולים בארצנו כשהוא עם מפות ואביזרי המחשה ומסביר על גאולוגיה, ביולוגיה, היסטוריה וארכיאולוגיה. מלמד לגלוש, מלמד לרכב על אופניים מלמד לפתור תשבצי היגיון ועוד.וגם כאן במחלקה סיפר לי מושיקו, היום פרופ' משה בן שלום שארז, שבר נורמות מקובלות בהדרכת סטודנטים במעבדה לפיסיקה א', שהיו אחר כך בעיתיים לכל שאר המדריכים. אף אחד לא נפגש עם סטודנטים שנה א' לפני המעבדה, אבל הוא היה עושה איתם פגישות הכנה ודן איתם בניסוי ובאיזה שהוא שלב מושיקו אמר לו, מה אתה עושה ארז.
ארז תאב חיים היה. אהב את החיים הפשוטים ואת החיבור לארצנו ולנופיה. קסם לכולם, בשובבות, בשלווה, בנחישות, בהומור, בסקרנות ובעיקר בצניעות שבה התנהל. שנא מלחמות ושפיכות דמים והבין שחיי אדם שווים יותר מאדמה ושצריך להגיע להסדר עם הערבים.
המיפגש עם המוות הבלתי צפוי מחדד את ההכרה שחייבים לחיות. מחדד עוד יותר את 'רוח ארז' לנצל כל רגע מהחיים ולחיות במלוא העוצמה .
ארז הבין, שהמשאב הכי יקר שיש לאדם הוא זמן ואל לנו לבזבזו ללא משמעות.
הרבה דברים אפשר היה ללמוד מדרך ארז ואתמקד רק באחד.
ללמוד מארז להיות מאנטש, טוב לב, ולא לעסוק בחשבונאות ולשים את האגו בצד.
נטע אקס חברה כותבת" פעם מישהו התנכל לארז ואני רתחתי מכעס. לאחר כמה ימים ראיתי, שהוא עוזר לו במשהו אחר. שאלתי את ארז איך הוא יכול להושיט יד לאדם, ששם לך רגל. ארז היה מופתע מעצם השאלה ואמר לי, שהוא לא מתייחס לאנשים באותו סרגל, שהם מתייחסים אליו" והוסיפה כי " ארז היה סבלני והיה מאוד מאוד קשה לעצבן אותו. הוא אמר לי פעם שעצבנות זו בחירה של האדם שמתעצבן.
אפשר להגיד שעם כל סיטואציה הוא התמודד בשוויון נפש ומתוך בחירה חופשית לא להתעצבן ממצבים שבהם קשה להישאר אדישים."ארז אהב מאד שירים ישראלים והכיר היטב את מילותיהם. כך שבסיום דבריי בקשתי שהזמרת גל כוכבי תשיר את השיר של לאה גולדברג 'למדני אלוהי' המשקף את דרכו בחיים – ואני מצטטת :" לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום , לבל יהיה יומי הרגל" על זה הקפיד ארז בחייו וגם הקפיד "לראות לחוש לנשום לדעת לייחל להיכשל" ארז לא נירתע מכישלונות ולא פחד להתנסות בדברים חדשים.
אסיים במילים נזכור לנצח את מחיר הדמים ונמשיך לאחוז בתקווה לעתיד טוב יותר ולשלום ושנמצא מנהיגים ראויים יותר כי לעם שלנו מגיע יותר. במותם ציוו לנו את קדושת החיים, ערבות הדדית, סולידריות, הומניות, שיוויון זכויות, חירות, ביטחון, דמוקרטיה וחתירה לפיתרון של שלום וצניעות.
16/4/2018
הקציבו לי חמש דקות לספר לכם על ארז שלי- ארז פלקסר, שנהרג בגיל 31, לפני חמש שנים ב12.3.13 בהתרסקות מסוק הקוברה. חמש דקות. חמש דקות הפרידו בין החיים למוות של ארזי שלי ושל נעם רון המילואמניקים. שני טייסים, ששבו מאימון טיסה במסוק קרב קוברה ,שהחל בשעה תשע בערב והסתיים בהתרסקות המסוק באחת בבקר – חמש דקות לפני הנחיתה בבסיס פלמחים .
יום קודם, ארז סיים את תקופת המבחנים בת חודש בפיסיקה, ולא נתן לעצמו אפילו יום אחד של הפוגה מהבחינות , ישר רץ לאימון למלא אחר החובה שלו לחהא, לשמור על כשירות מבצעית. ארז גילה אחריות כלפי חהא , אך לאסוננו, חהא לא גילה אחריות כלפי ארז ונעם. חהא נרדם בשמירה עליהם. התאונה קרתה לא בגלל טעות טייסים, ולא בגלל כשל טכני או תקלה טכנית אלא בגלל מחדל תחזוקתי ,ניהולי ופיקודי. על כך תוכלו לצפות בתוכנית המקור של רביב דרוקר- אמא אחת מול חהא ביוני 2016 .
מה שבטוח, שארז לא שמח ,שאני מספרת עליו. והיה מבקש שאמנע מכך. היינו משפחה אנונימית וכך היינו רוצים להישאר. אך האסון טרף את הקלפים ואני רוצה לברוא אותו מחדש. לספר על הילד המופלא שלי, שבהחלט יכול לשמש מודל ומופת לצעירים בכל דרך חייו. מפעל ההנצחה, עי חלוקת מילגה על שמו, יש בה תרומה של 'לזכור ולהזכיר' את ארז שלי. ועל כך תודתי למחלקה. אני מאמינה, שארז מגחך למשמע הדברים שאומרים בשמו בימי זיכרון –'שבמותו ציווה לנו את החיים'.
ארז שלי לא רצה למות צעיר ושאחרים יחיו במקומו. תאב חיים היה. רצה לחוות את החיים ולמצותם עד תום. רצה לאהוב את מירב ולגדל את אורי שלו, שהיה רק בן ארבעה חודשים וחצי ולהביא לו אחים. זה מה שרצה. ארז חגג את החיים בדרכו בצנעה, בשקט, בלי רוח אך עם הרבה סקרנות ועשייה. אהב את החיים הפשוטים ואת החיבור לארצנו ולנוף ארצנו. הרבה תחומי עניין היו לארז. גם בים, גם ביבשה.
אך נראה שמעל הכול אהב לטייל ולטייל ולשתף את הסובבים אותו בידיעותיו, להדריך וללמד. חבריו, מקרב הטייסים ספרו לי, כי נוצרה אצלם מסורת של טיולים בארץ, כשארז הוא הרוח החיה, קובע את המסלול ודואג ללוגיסטיקה-קבוצת פלקסר היא נקראה. וטרח תמיד להתכונן עם מפות ואביזרי המחשה לתת להם הסברים על גיאולוגיה ,ביולוגיה ,ארכיאולוגיה, היסטוריה שקשורה לטיול.
אהב להדריך וללמד ובהקשר זה כתב דוקטורנט בשם משה מאוניברסיטת תא שהיום הוא חלק מהצוות.- ארז הציב נורמות גבוהות בהדרכת סטודנטים,שהיו אחר כך בעיתיים לכל שאר המדריכים. אף אחד לא נפגש עם סטודנטים שנה א' לפני המעבדה, אבל הוא היה עושה איתם פגישות הכנה ודן איתם בניסוי ובאיזה שהוא שלב משה הדוקטורנט אמר לו, מה אתה עושה ארז? לא צריך עד כדי כך להיסחף.
כתב לי אבירם, שלמד עם ארז באוניברסיטה- "כל מי שהכיר את ארז אהב אותו, אי אפשר אחרת. קסם לכולם, בשובבות, בשלווה בשקט בנחישות, בהומור, בסקרנות ובעיקר בצניעות שבה התנהל. מעולם לא התגאה ביכולותיו או בהישגיו יוצאי הדופן. סיים בהצטיינות קורס טיס, סיים בהצטיינות תואר ראשון ושני בפיסיקה באוניברסיטת תא תוך 3.5 שנים בגילאי 28-31 אך לא זכה לקבל בעצמו. אשתו קבלה בשמו את 2 התארים. נתפס מתגאה רק בבנו אורי שאך נולד. הכי אבא שאפשר היה במשך ארבע וחצי חודשים
הרבה דברים אפשר היה ללמוד מדרך ארז אך מפאת קוצר הזמן לא אוכל לסקור את הכל.
ללמוד מארז להיות מאנטש טוב לב, ולחשוב חשיבה חיובית על אנשים ולא לעסוק בחשבונאות ולשים את האגו בצד.נטע אקס חברה כותבת פעם מישהו התנכל לארז ואני רתחתי מכעס. לאחר כמה ימים ראיתי, שהוא עוזר לו במשהו אחר. שאלתי את ארז איך הוא יכול להושיט יד לאדם, ששם לו רגל. ארז היה מופתע מעצם השאלה ואמר לי, שהוא לא מתייחס לאנשים באותו סרגל, שהם מתייחסים אליו (אני ממש זוכרת שאלה המילים שבהן השתמש).ארז היה סבלני והיה מאוד מאוד קשה לעצבן אותו. הוא אמר לי פעם שעצבנות זו בחירה של האדם שמתעצבן. אפשר להגיד שעם כל סיטואציה הוא התמודד בשוויון נפש ומתוך בחירה חופשית לא להתעצבן ממצבים שבהם קשה להישאר אדישים.
לארז לא היו דרישות מאנשים והוא פעל באופן עצמאי מבלי לבקש עזרה, במקביל ארז תמיד העניק סיוע לאחרים. הייתה לו סבלנות אינסופית. לא משנה מה עשינו ואיפה תופסים אותו - הוא לוקח את אלה מהצופים, משחרר רכב של חבר שנתקע בלי מצבר, עונה לחיילת שלו שהייתה במצוקה.מלמד חילת לרכב על אופניים, מלמד חברים לגלוש. עושה הכל כמובן מאליו ולא מבקש דבר לעצמו.
ללמוד מארז לחפש את ההצלחה ולא את ההצטינות והמקום הראשון.ללמוד מארז להתאמץ ולהנות מהדרך בהשגת מטרות ולהשיג מטרות לא על חשבון אחרים. עיטם חבר טייס כותב בין השאר אם נודה על האמת, יש תחרות סמויה בין החניכים בקורס טייס, אחרי הכול אנחנו נמדדים כל הזמן. כל אחד רוצה להוכיח את עצמו -רק לא ארז. ארז לא ניסה להיתחרות. לא חשוב לו היה להיות הראשון, המנצח.. לנו היה מאד חשוב להצליח והוא- אם לא יצליח- אז לא. רובנו נלחצנו מאד מהבחינות והוא היה סוג של אדיש -'cool'. ממש קיצוני בקורס.
היה הענו האולטימטיבי ומנהיג באופן אחר. היו שעות תירגול לקראת מבחן ,שרובנו נזקקנו להם. מי שלא זקוק- היה לו זמן פנוי. וארז, במקום להינות מזמן פנוי היה בא לכיתה לעזור לנו ארז גם היה 'תותח' בפתרון חידות ותשבצי היגיון, אך לעולם לא קפץ עם הפתרון. נתן לאחרים- 'לחמור לקפוץ בראש.' ורק אם טעו, היה נותן את הפיתרון. הוא הסתפק בכך, שידע לפתור לעצמו ולא בלהוכיח לאחרים, שיש לו הפתרון.
גידלתי ארבעה ילדים. שני צמדים אורן וארז ולאחר 5 שנים את אלון ואלה. אביהם זאביק נפטר באופן מפתיע,כשאלה בת 4 אלון בן 5 ארז בן 10 ואורן בן 11. בורכתי בילדים מופלאים, שהיה ממש כיף לגדל אותם. נהניתי מכל רגע עד היום הארוראלה האחות כותבת: ארזי היית יוצא דופן, היית בשבילי מן שילוב של סופרמן ואינשטיין- הכל היה לך קל, הכל ידעת, בהכל היית הכי טוב ואת הכול עשית בצניעות ובדרך המיוחדת שלך הצלחת לגרום לכולנו להרגיש שאנחנו לא פחות טובים ממך. אבל אנחנו פחות טובים, אפשר להודות.. ואת הטוב ביותר לקחו לנו.
אלון האח כותב: אני יודע שמעולם לא רצית לשמוע על התשבוחות האלו, תמיד ניסית להקטין כל דבר שעשית אולי כי ידעת שאף אחד מאיתנו לא יכול להגיע להישגים שלך ולא רצית שנתבאס , ואולי זה פשוט בגלל הצניעות הכל כך אופיינית שלך.
אורן אח: את ארז עניינו המון דברים והוא היה מוכשר בהמון דברים.
אבל דבר אחד לא עניין אותו בכלל – וזה לספר על עצמו ועל ההישגים שלו.
אני באמת לא מבין איך אפשר להיות עד כדי כך צנוע.
אבל ככה הוא היה.
ולכן אני מניח שרוב מי שהכיר אותו לא הכיר את כל התמונה.
את כל מה שארז עשה, את כל מה שעניין אותו, את כל ההישגים שלו.
לכן חשוב לי לנצל את המעמד הזה, כדי לספר ולהתגאות באח שלי, האהוב.
אם הוא היה פה הוא היה מתעצבן והולך,
אבל... הוא לא.
אז מותר לי.
Comments