חמש שנים בלעדיך, ארזי שלי (12.3.2018)
אני מאמינה, שארז מגחך למשמע הדברים שאומרים בשמו בימי זיכרון –'שבמותו ציווה לנו את החיים' .
ארזי שלי תאב חיים, וגם ידע למצות את החיים ולנצלם עד תום, ולא היה לו כל רצון למות, בשביל שאחרים, יחיו במקומו. רצה לאהוב את מירב ולגדל את אורקלה שלו ולהביא לו אחים. זה מה שרצה. ארז חגג את החיים בדרכו בצנעה בשקט , בלי רוח אך עם הרבה סקרנות ועשייה.
אהב את החיים הפשוטים ואת החיבור לארצנו ולנוף ארצנו.
אסיה, קצינה ששרתה איתו ובתקופה מסוימת התגוררה יחד עימו בדירה שכורה, ספרה לי, שאהב את שירי מאיר אריאל והירבה להקשיב לשיר שלו – 'מודה אני לפניך'. השיר כנראה שיקף את תחושותיו הטובות של ארזי שלי ממהלך חייו.
מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.
המדינה דואגת לטפח את מיתוס השכול ואת מיתוס גבורת הנופלים., בעזרת שירים, טכסים, נרות זיכרון, פרחים, שירת התקווה , עמידת דום בצפירה ונאומים חוצבי לבבות ביום הזיכרון, הרבה מלל נאמר בשם המתים וסיסמאות על גבורה בנאומים חלולים בבתי הקברות עם קלישאות. האם באמת הילדים שלנו, בשנות האלפיים, רוצים לקדש את המנטרה, שלכאורה אמר טרומפלדור- "טוב למות בעד ארצנו" - המנטרה של טרומפלדור משרתת את המדינה והיא בניגוד מוחלט לערך האדם ולקדושת החיים.
מעולם לא שמעתי את המנטרה ההפוכה כי "טוב לחיות בעד ארצנו".
המדינה מאדירה את רגעי המוות של אחדים, בעזרת כיתוב אחיד על המצבות, שהופכות את הנופלים כולם לגיבורים, שמסרו נפשם על קידוש השם. ולא היא. מבין הנופלים, יש שנהרגו בתאונות דרכים, ובתאונות אימונים שלא מחויבות המציאות.
המדינה מאדירה את זכר הנופלים ואת התרומה האצילית שלנו, ההורים השכולים, בהקרבת הבנים בחינוך, בהנצחה ובתרבות בכך שהפכה את בנינו דוגמה לדורות הבאים, ומכאן משבר המשמעות אותו חוויתי, שארזי שלי נהרג בתאונה 'ברת מניעה' בגלל מחדלים ולא כי היה גיבור.
כך אמר השופט פולקמן במשפט הכבל ב "בתאונות האימונים, נסיבות המוות הן בדרך כלל אומללות, חסרות משמעות קולקטיבית, נעדרות גבורה. התאונה היא אירוע הנוגד את ערך הגבורה ומבטל את מקצועיות הזירה הצבאית והאמון בה. יש בה מחדל, כישלון. המוות מתברר כמשהו שיכול היה להימנע"
עומק המשבר שלי גדול במיוחד - המשבר - הפער בין האמונה שלי ושל הציבור בחהא לבין מה שהתגלה לי במציאות . פער כזה קיי גם בחילות אחרים.
כך למשל, אמר אל"מ (מיל') משה גבעתי, בחוות הדעת שכתב על מארב שבו נהרג בין השאר סמ"ר דביר מור-חיים: "... מקריאת דו"ח הסיכום עולה ההפך הגמור... האסון ... לא קרה מעצמו אלא נגרם כתוצאה מחוסר משמעת, חוסר מקצועיות ורשלנות מקצועית של מפקדים בכל הרמות". וכך גם נתגלה לי בתחקיר אסוננו.
אני מחפשת כבר חמש שנים משמעות למוות המיותר של ארז, משמעות כזו, שתיכפה על האסון להלום את המימרה "במותם ציוו לנו את החיים", בכך שיעשו אותו לאסון האחרון. – אך עדיין לדאבוני, לא הצלחתי.
למה לא תאמרו בטקסים "במותם, ציוו לנו, למנוע תאונות 'ברות מניעה' מכל מין וסוג". מדוע לא מושמעת אמירה בטכסים על מחויבות המדינה לשמור על חיי ילדינו, אותם הפקדנו לה. ועל המחויבות של הצבא להטמיע בתוך האירגון, ש'תאונות ניתן וצריך למנוע '
מכאן, ליד הקבר של ארזי שלי, שכל כך חסר לי, אני פונה לצבא לרבות לחהא :
אנחנו כולנו מצדיעים לכם על השליחות שלכם בשמירה על הישראלים, אך אינכם יכולים להתעלם מכך ש"תאונות ניתן וצריך למנוע" מכל סוג ומין.
הנכם נדרשים לתרבות של לקיחת אחריות אישית בתאונת אימונים 'ברת מניעה' ולבקש סליחה מהמשפחה.
זה אתגר נפשי לבקש סליחה, צריך לגבור על הגאווה, על האגו, להכיר בטעות שנעשתה וללמוד להשתפר. לבקש סליחה איננה חולשה. בקשת הסליחה דווקא מעידה על עוצמה, ואני מקווה, שזו תהפוך לנורמה בצבא לרבות בחהא .
מדוע תאמרו – "במותם ציוו לנו את החיים". למה לא תאמרו "במותם ציוו לנו את השלום"
מדוע בנאומים חוצבי לבבות ביום הזיכרון, אין כל אמירה אופטימית לתקווה לשלום, אלא תמיד, נימה של נקמה באויבנו.
כולי תקווה ,שההנהגה תתניע תהליך, ליצירתו של עתיד טוב יותר לישראלים.
ואני קוראת מפה לנשים, שתצטרפנה לתנועת הנשים למען הסדר מדיני, שאיננה תנועה פוליטית. תאמינו בכוח הנשי ליצור עולם טוב יותר לילדיכם ולנכדינו, בדומה לשינוי שחוללה תנועת ארבע אמהות.
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: שמוליק קראוס
עד מתי תאכל החרב
אלוהי המלחמות
עד מתי נשגה בחלומות
בואי נהיה וניתן להיות
בואי נחיה וניתן לחיות.
אם
אם רק תביני
אם רק תאמיני
זה לא בשמיים
הושיטי ידיים
אם...
אברהם היה אבינו
לא היית בן יחיד
זה קורה במשפחה תמיד
מי שפעם לחם יעיד
מלחמה אין בה שום עתיד
אם
אם רק תביני
אם רק תאמיני
הושיטי ידיים
זה לא בשמיים
יש דרך נפתחת
בואי, בואי ביחד
זה לא בשמיים
הושיטי ידיים
אם...
אז יגור זאב עם כבש
ונמר עם גדי ירבץ
ועבדאללה אז ישב עם כ"ץ
זה אפשר עם קצת מאמץ
אף אחד לא יחטוף שבץ
אם
אם רק תבינו
אם רק תאמינו
הושיטו ידיים
זה לא בשמיים.
אם...
רציתי פשוט, אה, לספר לך משהו
אחר כך חשבתי שכולכם רוצים לדעת, או לשמוע
אז ככה...
Comments