שירתי בפעימת לב ופלקסר (כך כולם קראו לו) היה הקצין של הצוות שלנו במשך כל השירות.
אתחיל עם קצת הקדמה, התגייסנו אני ויוסי רוטנשטרייך באוגוסט 2005 לטירונות חיל אוויר כללית, לאחר מבחנים במהלך הטירונות, התקבלנו להיות מדריכי סימולטור (מדריכים גברים הראשונים בצה"ל, עד אז היו רק מדריכות בנות). עשינו קורס של חודש בחצרים יחד עם בנות מדריכות נוספות ונבחרנו להגיע לסימולטור פעימת לב יחד עם עינב בכר וטל גנור.
אני מניח שאת יודעת, שהפעימה, היא סימולטור לנש"מ - נשק מונחה, מחולקת ל2 צוותים, צוות קרב שמדריך נש"מ של מטוסי קרב וצוות מסק"ר שמדריך על נש"מ של קוברות. נבחרנו להיות בצוות מסק"ר כשתחילת ההסמכה היא על נש"מ של הקוברה.
הכרנו את פלקסר לראשונה ביום הראשון, שהגענו לפעימה, כאשר חילקו אותנו לצוותים.
אנחנו, שהיינו צעירים בכל ענייני הצבא, היו לנו דעות קדומות ומוכרות על טייסים, על כך שהם חכמים אך מתנשאים. היינו מאוד חסרי ביטחון בכל עניין של הדרכת הטייסים שהם מבוגרים ממך, מנוסים ממך, ויודעים הרבה יותר ממך.
מהרגע הראשון, שהכרנו את פלקסר, הבנו שאין לכך תפיסה במציאות, פלקסר היה חברמן מהרגע הראשון, ומיד הפיג את המתח בעזרת חוש ההומור שלו, הקלילות שבו, ומיד דיבר איתנו בגובה העיניים ונתן לנו הרגשה טובה. ידענו שהגענו למקום הנכון, ומהר מאוד כל החרדות נשכחו.
הוא העביר לנו את ההסמכה המקצועית על הנשק במשך חצי שנה והסמיך אותנו להיות מדריכים מן המניין בפעימה. הדרך בה הוא העביר לנו את הידע הייתה מדהימה, היינו נדהמים מכמות הידע שיש לו, ועל כך שלכל שאלה הייתה לו תשובה.
המבחנים המעשיים היו מאוד מלחיצים, אבל ברגע שנכנסו למבחן עם פלקסר הוא מיד היה מרגיע ומשרה אווירה של נינוחות כזו, שעזרה לנו לעבור את המבחנים בקלות. התחברנו אליו מאוד במהלך כל ההסמכה. יצא לנו לבלות איתו שעות רבות של לימודים, והכול נעשה באווירה כיפית, חברית, והיה כיף לדבר איתו על כל נושא שבעולם. נראה, שלא היה דבר שהוא לא יודע, לפחות ככה לי זה היה נראה.
לא משנה כמה "שגענו" אותו בשאלות, גם בטלפון, גם כשהיה עסוק במיליון ואחד דברים אחרים בטייסת, וגם כששאלנו את אותה שאלה בפעם העשירית, אף פעם הוא לא התעצבן, או היה חסר סבלנות, ותמיד היה עונה לנו ומסביר לנו לפרטי פרטים את ההיגיון שבדברים על מנת שנצליח במבחנים.
סיימנו את ההסמכה והיינו למדריכים מן המניין. התחלנו להדריך טייסים בסימולטור, כשפלקסר היה הקצין, שהיה אחראי עלינו בכל הפן המקצועי במשך כל השירות.
בנינו הדרכות, ימי אימון למתאמנים והכול בליוויו של פלקסר כמובן.
לאחר תקופה פלקסר קיבל תפקידים נוספים בטייסת הסימולטור בחצור, אך הוא נשאר כל העת גם קצין בפעימה, כאשר הוא הגיע לפעימה פעם\פעמיים בשבוע ובהמשך אפילו פחות בגלל כל התפקידים שמילא.
בימים, שפלקסר היה מגיע לפעימה, היו הימים השמחים ביותר בפעימה, תמיד היינו יושבים אצלו בחדר ומתחקרים אותו על חייו וצוחקים על דברים, שהם הכול מלבד השירות הצבאי.
לא משנה בכמה תפקידים במקביל הוא ביצע, הוא מעולם לא התלונן, למרות ששאלתי אותו יותר מפעם אחת, איך הוא עומד בכל המטלות והתפקידים שאותם הוא מבצע בנוסף על היותו הקצין שלנו בפעימה, שזה תפקיד במשרה מלאה לכל דבר.
ועם כל העומס שהוא היה נתון בו, היו ימים שהוא היה מגיע לפעימה מהים אחרי שהוא פתח את הבוקר בגלישה, ועל זה הערצתי אותו, ואמרתי שכך אני רוצה לחיות.
לא משנה כמה הוא עבד, הוא מעולם לא אמר שום דבר על העומס, אלא רק חייך והמשיך בשלו, ועם כל זה, הספיק לנצל כל רגע פנוי בתחביבים כמו הגלישה, וטיולים.
מכל הטייסים והנווטים שיצא לי להכיר, לטעמי הוא היה בעל הידע הרחב ביותר על המסוק בכלל והנשק בפרט, הוא היה מקצוען בכל רמ"ח אבריו, מעולם לא היה נותן חצי תשובה, הוא ידע כל בורג ובורג במסוק, הכיר כל פרט ופרט, לא הייתה שאלה שלא הייתה לו תשובה.
רבים מהטייסת היו פונים אליו בשאלות מקצועיות ואני לא אשכח, שהוא אף שיכלל חלק מתורת הלחימה של הנשק בזמן מלחמת לבנון השניה.
לכן לא האמנתי, ואני עד היום לא מאמין, שהוא זה שדווקא התרסק עם המסוק, כי אם יש מישהו שיודע הכל על המסוק זה הוא, ואם יש מישהו, שהיה יכול לעשות משהו - אם היה מה לעשות - זה הוא, ולכן עד היום זה בלתי נתפס מבחינתי.
זה בגדול הזכרון שלי מפלקסר, הוא היה לי להרבה יותר מקצין, ויוצא לי לחשוב לא מעט עליו בחיי היום יום ועל איך אני מתמודד עם בעיות ואיך אני תופס את החיים.
- - - - -
גילעד ואשתו עדן הקימו פרויקט כדי להציל את בנם ומאות אלפי חולים במחלות נוירולוגיות. הם זקוקים היום לתרומות לאחר שתחילתו של כל הפרויקט היה במימונם ובמימון בני משפחותיהם.
Comments