לארז המלאך שלנו// שרי סגל חברת המשפחה

שלושים יום בלעדיך ארז (12.04.2013)

אדם נולד בעל כורחו ומת בעל כורחו. כואב להיווכח בכל פעם שבעצם הכול שב אל העפר. בפרקי אבות כותבים חכמינו: זה ספר תולדות אדם. ואכן תולדותיך הם עצמם ספר. והיום שבו ליווינו אותך לבית עולמך הוא היה יום עצוב ביותר לכולנו, כי הוא היום שבו תם ונשלם ספרך.

לאביך זאב ז"ל ולאמך שתיבדה לחיים ארוכים אביבה ידידות אמיצה השזורה כחוט השני לאורך שנים רבות עמי ועם משפחתי. אני מעריצה את אמך אביבה הראויה לכל הוקרה והערכה על כך שגידלה 4 ילדים לתפארת באהבה ובמסירות אין קץ , בהעדר האב. אתם מהווים חלק אינטגרלי ממשפחתי. וזר לא יוכל להבין את הקשרים ההדוקים בין משפחתי למשפחתך ועד כמה הם עמוקים . ארז, היית ילד חמודות שכבש את לבבי מיד עם הגעתו לעולם הזה ובצוק העיתים אף טופלת על ידי אישית לאחר לידתך. היית תינוק קסום . אני זוכרת כיצד ליפפתי אותך בזרועותיי והחזקתיך צמוד לחיקי, תינוק רגוע , מתנת אל.

אי אפשר היה להסיר ממך מבט והייתי מאזינה האזן היטב לנשימותיך הקצובות .היית תינוק חייכני וגדלת להיות ילד יפה תואר מיוחד במינו ,נער שנון וטוב לב, ובבחרותך הפכת לאיש מופת, ערכי, רגיש, בעל חוש הומור מפותח, מוכשר ובעל אישיות כובשת. הצניעות הייתה דגל אישיותך. לא היית מרבה בדיבורים או בגילויי חיבה גרנדיוזיים אך די היה בחיבוקך הנבוך מה ובמבטך כדי לעטוף אותי במין שלווה סטואית. הילה אפפה את ראשך. הכול היה כל כך אמתי אצלך. על היכולות האינטלקטואליות שלך, העניקו מוריך ומרציך את ציוניהם המרהיבים ואין ספק כי ראו בך תלמיד חכם כפי שמענו ממרציך באוניברסיטת תל אביב שראו בך יורש ראוי להיכלל בפנתיאון אנשי המדע הדגולים בארצנו הקטנטונת.

וכך, לא ייפלא כי סיימת את מסכות לימודיך בתיכון ובאוניברסיטה בהצטיינות. גם בחיל האוויר סיימת את קורס הטיס כחניך מצטיין ולאושרי בקשת שאשתתף בשמחתך זו. היית גאוותנו.

כיון שמלאך הינו שליח האלוהים אתה היית שליחו עלי אדמות עוד בחייך בוודאי לאחר מותך. כטייס במשפחת חיל האוויר, ביחד עם שותפך נועם רון ז"ל, כנגד כל הסיכויים, בשל כשל טכני במסוק הקוברה בעת חזרתכם מאימון שלשום, עליתם יחד בסערה השמימה שם קבלתם את הכנפיים האמתיות והנצחיות. מותך בגיל 31 וקבורתך ב-13.3.13 הוא בלתי נתפס לארז שכמותך.

ארז- היית עולם ומלואו, התמצית של כל דבר יפה באדם: שורשיך היו נטועים עמוק בארץ ישראל שכה אהבת לתור בה ולחוות אותה אף ממעוף הציפור. את חייך מסרת לפיקדונה ולמשמורתה. אם ארז הלבנון נחשב לסמלה של ארץ הלבנון והוא מעטר את דגלה , אתה הארז שמעטר את הדגל שלנו, דגל ישראל. השיא של פאר האנושות והישראליות.

דבקת במטרותיך ובמשימותיך, אם בצבא ואם בחייך האזרחיים. התחתנת עם בחירת ליבך מירב וזכית להיות אב גאה לבן שלא ירגיש את אהבתך הבלתי מסויגת אליו אך נדאג שידע להכיר אותך וללכת בדרכך המבוססת על המורשת היהודית של אחדות העם ועצמאותו במדינתו החופשית.

וכך נקראה לה פרשת השבוע פרשת שמיני (ספר ויקרא פרק י') בין מוצאי חג הפסח שכולו

חירות וגאולה עם יום זיכרון השואה המבוסס על הגלות. והחיבור הזה של שמחה ושכול

מלווה את ההיסטוריה של העם היהודי הן בניכר והן בארצו .

כל יהודי וישראלי מרגיש מחובר באותה מידה של עוצמה לשואה ולגבורה כמו גם בעמידה על עצמאותנו שגובה מחיר יקר בחיי אדם עם נפילתך ונפילת קציני וחיילי צבא ההגנה לישראל אחרים בעת מילוי תפקיד. וכל זה בזכותך ושכמותך.

כל אחד מהנוכחים כאן שהכיר אותך מרגיש איזה זכות גדולה נפלה בחלקו להכירך. הצבת רף גבוה למונח אדם. חיית חיים ערכיים ויישמת ערכים אלה בכל אשר פנית.

אמנם גופך נקבר אך אתה בלב כל אחד מאתנו. בקהלת פרק יב פסוק ז' כתוב "וְיָשׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ, כְּשֶהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל הָאֱלהִים אֲשֶר נְתָנָה".

בשירו של מוטי המר "רקמה אנושית אחת" הוא כותב, בין השאר,

"כשאמות, משהו ממני, משהו ממני

ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי

ימות אתך, ימות אתך.

כי כולנו, כן כולנו

כולנו רקמה אנושית אחת חיה

ואם אחד מאתנו

הולך מעמנו

משהו מת בנו -

ומשהו, נשאר אתו".

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. יהא זכרך שלא ימוש מאתנו לעולם- ברוך.