זה לא סוד, שזאביק שלי, בעלי ואבא של הילדים שלי והיום אפילו סבא לשני נכדים מופלאים אורי ורז, נמצא כבר 25 שנים, כשאבן מצבה מעליו.
כשקרתה לי הטרגדיה הזו , לא חשבתי לרגע , שהייתי רוצה להיות במקומו.
כעסתי עליו נורא, והכעס עם השנים דעך בעוצמתו אך לא נעלם, כי לא יכולתי להבין, למה ביום חורף קשה שהיה אז, היה צריך לקפוץ למים הקרים, אחרי הריצה הארוכה שרץ, ולא הלך לספורטן להתקלח.
הכעס הזה, הפך עם השנים לרחמים.
בלילות, כשהוא היה עולה לי, הייתי מרחמת עליו.
עם השטות שעשית- לא זכית לראות את הילדים המופלאים שלנו, אורן, ארז אלון ואלה גדלים, צומחים להיות נערים בוגרים, חיילים, סטודנטים, עובדים והשיא- בוחרים להם בנות זוג, מתחתנים ומקימים משפחה.
אני וזאביק כשהתחתנו, בכלל לא אמרנו זה לזו, שאנחנו רוצים מיד ילדים וגם לא הרבה ילדים. אך לאחר שנה הגיע הראשון- אורן ואחרי שנה- ארז.
אי אפשר היה, שלא לרצות להביא עוד ילדים, אחרי ילדי הפלא, שאורן וארז היו. והם הגיעו –אלון ואלה.
אומרים לי אנשים- את בטח לא זוכרת – לא יתכן שאורן וארז לא רבו. שני בנים- ולא היכו אחד את השני??-
נכון, שני בנים ולא היכו אחד את השני.
אני שהייתי מוטרדת מכך, שבגן ילדים לפעמים מכים– לקחתי אותם מיד לחוג לגודו, שהיה בספורטן, והם לא אהבו את זה.
לקחתי אותם לים – לזרוק אבנים.
לקחתי אותם לאזור הרכבת – כדי שיצעקו בקול כשהרכבת עוברת.
בבית, הייתי אומרת, להם תכו בכרית.
אני זוכרת, שרציתי לקנות מתקן כזה, שאפשר להתאגרף – כדי שיוציאו שם כעסים. לא מצאתי כזה--- אך גם לא היה צריך כזה.
כי הם, לא היו כעסנים ולא רגזנים ולא רצו להרביץ לאף אחד ולא לקלל. ומה שרצו בעצם מילדותם.-- זה רק להיות פעילים בכל דבר שקשור בספורט, לשחות בבריכה, לגלוש בים, לטייל כמה שיותר, לרכב על אופניים, לשחק במחשב, לפגוש חברים וגם לקרוא ספרים לפני שינה -במיוחד ארז.
ואז ברצון גדול הבאנו לעולם את אלון ואלה – שהיו שונים מאורן וארז -היו יותר רעשנים וגם אכלנים יותר טובים.
רק אחרי שזאביק נעלם מהחיים שלנו, אלון ואלה החלו לריב- למשל, מי ייכנס הראשון לאוטו, וזה היה מרגיז אותי, כשהיום אני מבינה שלא בצדק , כי ילדים במשפחות -רבים- אך אני לא הייתי מורגלת למריבות מאורן וארז וגם לא. יכולתי לסבול מריבות והייתי כועסת עליהם על כך. [אגב אורן וארז מעולם לא רבו על כך,הם עשו תורנות ביניהם מי נכנס ראשון, מיוזמתם]
לתמצת את חיי עם ארבעת הילדים -חיי היו דבש. צבע החיים היה ורוד. ולי הייתה תאוות חיים ותשוקה לחיים.
כל הרצונות שלי מהילדים שלי וכל החלומות, שהיו לי לגביהם, התממשו בהם אחד לאחד.
הנה ארז מצא לו כלה- את מירב ומביאים לעולם את אורקלה ב10.2012.
וגם ואורן משמח אותי, ומתחתן עם רחלי.
ואלון ואלה, סטודנטים מצטיינים באוניברסיטת באר שבע, אלון עם שירן בת זוגו ואלה עם אורן בן זוגה. ואין מאושרת ממני.
ואני אומרת לעצמי- עכשיו אתחיל לטייל בעולם כמו שתמיד רציתי, נסיעות ארוכות של חודשים.
זהו. אני מתחילה לסיים את תפקידי, כשהילדים מקימים בעצמם משפחות.
כל חיי הייתי מרוכזת בהם, יום ולילה. אתפנה כעת להנאות שלי בחיים.
העסקתי את עצמי בספורט יום יום . התחלתי ללמוד לצייר, וגם שיעורים בפסנתר לקחתי וגם קראתי בספרים ושמעתי הרצאות באוניברסיטת חיפה, הלכתי למוזיאונים, ראיתי הצגות וסרטים. וגם נסעתי להיות עם אורקלה פעם בשבוע.
ואז הגיע 12.3.2013 -היום הארור בחיי. רק שזה לא יום ולא שבוע ולא חודש. החוסר הזה צובט כל הזמן. מאז – צבע שחור השתלט על חיי.
יש הפוגה, במפגשים עם המשפחה, עם הנכדים, עם חברים של ארז, עם אירועי ההנצחה – על כך כבר ספרתי אתמול בטכס בהרצלייה.
הנה -עוד חודש אלון שלי מתחתן והשמחה תשרה.
אך האושר—הוא ברגעים מאז האסון, כשלפני האסון, הוא היה במנות גדושות ולא רק ברגעים.
לפני האסון, היו לי קוצים בתחת ולא אהבתי להישאר בבית וידעתי להעסיק את עצמי.
לאחריו, אין לי חשק לצאת מהבית.
אני שקועה רוב הזמן, בניסיון לקבל תשובות מהימנות מחהא על התאונה ועל השיפורים בעקבות האסון. ולא מצליחה.
אם ריחמתי על זאביק, כשנעלם סתם כך ביום חורפי מחיינו, עתה אמרתי לעצמי, שמע זאביק יש לך מזל גדול, שאינך בחיים ואני מתקנאה בך.
האם רציתי למות?- לא. כי ארז פקד עלי עוד באותו לילה, להתייצב מיד לפני מירב ולעזור לה ככל האפשר. וכך עשיתי. ואורקלה הכניס הרבה אור ושמחה לחיי.
הרגשתי, שאני חייבת למלא את מקומו של ארז-
ואם ארז היה – אורקלה כבר היה מגלה את עולם המים, כפי שאבא שלו זאביק, גילה לו ולאורן את המים מגיל חצי שנה. ולכן בגיל 9 חודשים, לקחתי את אורקלה מידי שבוע לבריכה ברעננה, לקורס לתינוקות להיכרות עם מים. וגם כל שבוע לקחתי אותו לים.
היה לי חשוב, שאורקלה יספוג את מה שארז היה חושף אותו.
כעת אני נרגעת, כי אני רואה את מירב המופלאה, שמגדלת לתפארת את אורקלה ואני מודה לה מאד על כך ורק רוצה לאחל לה, שתמצא עזר כנגדה ותביא לאורי אחים.
אני ,אביבה פלקסר, יש לי הרבה תארים. אז תואר אלמנה- לא היה לי זמן לחוש את אלמנותי, כי הילדים הניעו אותי קדימה והסבו לי תמיד כל כך הרבה אושר.
כעת, אני כן מרגישה את אלמנותי ובדידותי חזק.
אני הקטנה, גם אלמנה וגם נוסף לה תואר של אם שכולה, צריכה להתנהל לבד לבד מול ממלכת חה"א. זקוקה לעזר כנגדי במערכה שלי מול מח"א וחה"א- עד היום, אני לבד לבד.
3 שנים שתקתי ולא שתפתי את סביבתי, במה אני עוסקת בשנים אלו.
ניסיתי, להגיע לדיאלוג פורה בתוככי חה"א, ללא הצלחה.
מעטים יודעים, שנאלצתי לדחות את האבל שלי, את הספר שרציתי להוציא, ושאינני מצליחה לחזור לחיים שפויים.
הבטן שלי מתהפכת, כולי בוערת ואינני יכולה יותר לשאת, את מה שגיליתי בתוך חה"א- אני חייבת לשתף אחרים, אחרת אשתגע.
יש אולי שיאמרו כרגע, שזה לא המקום לספר, כי אולי זה לא מכבד את ארזי שלי או בגלל נוכחות מח"א ונציגי חה"א -אך אני חושבת אחרת.
אני סבורה, שלו ארז היה נחשף לחומרים שגיליתי, היה מברך אותי על פועלי - כי גם הוא, כמוני, לא היה רוצה, שטייסים יגיעו למקום, שבו הוא נמצא.
3 שנים, שאני ממתינה לחהא לחקור את עצמו, לתת לי תשובות, לתקן את כל הליקויים וגם מצפה ממחא, שיבוא ויתנצל על קרות התאונה, לאור ממצאי התאונה של מבק"א, יתנצל ויבקש מאיתנו המשפחות השכולות סליחה כי התאונה, לא הייתה מחויבת המציאות. כי התאונה הייתה נמנעת לו......לו לא היה קורה כשל אחד מתוך 17 הממצאים שנתגלו למבקא ובעיקר הכשל של 6.2.2013 ,חודש וחצי לפני האסון.
מחא סבור, כך גם אמר לי אישית לפני כחודש וחצי, שאין כל סיבה לומר לנו סליחה על התאונה. וכששאלתי למה? ענה, שהיה מבקש סליחה, לו הייתה מתגלה רשלנות ולו התאונה קרתה בגלל זדון. והוא קבע בפסקנות, שבתאונה שלנו לא הייתה רשלנות. היו רק טעויות שלא נעשו בזדון.
כמו"כ הוסיף, שלו הייתה רשלנות – היה מדיח את הרשלן ואני הוספתי, שאין לי עניין בלהדיח איש- רק מעוניינת באמת.
והנה קרה דבר. לפני חודש הודלף ב ynet- , תחקיר שעשה גוף החקירות של חהא – מבקא, בעקבות שריפה בבסיס חה"א , שכתוצאה ממנה, נהרג חייל בשם בר אלימלך ז"ל.
באסון השריפה,הודה חה"א ברשלנות ומח"א אף מצא את הקצין הרשלן והדיח אותו מתפקידו-
ואני שואלת-מדוע, בחקירת אסון השריפה, מח"א החליט לקבוע רשלנות, ובחקירה אצלנו זה -רק טעויות!!!
מה בדיוק ההבדל בין רשלנות לטעויות?
שם בתחקיר אסון השריפה, נרשם ברחל בתך הקטנה " הדוח מציג תמונה מטרידה וקובע, שהקפדה על נהלים מצד המפקדים בבסיס, הייתה עשויה למנוע את האסון".
המשפט הזה, הוא אחד המשפטים החסרים בדו"ח התחקיר שלנו.
לא רק שהמשפט חסר, אלא מח"א הוסיף חטא על פשע ,כשכתב בסיכום "שיתכן שהתאונה הייתה בלתי נמנעת" והוא מתעקש לטעון זאת עד היום.
מה שעוד יותר חמור בעיני היה, שאחרי חודש אחד בלבד מהאסון, מיהר חה"א לעלות את המסוקים לשמיים. אני נזעקתי, כי סברתי, שמסכנים לשווא חיי טייסים והיום משוכנעת עם אסמכתאות שיש בידי, שזה היה סיכון בלתי אחראי לחיי טייסים.
אתם יודעים, מהו פתרון הבזק הגאוני, שחהא מצא בתום חודש מהאסון, כדי שיוכל מיד לעלות את המסוקים לשמיים ושלא תקרה תאונה דומה?
הוספת זכוכית המגדלת לבדיקות. כלומר, -זכוכית מגדלת, היא מה שתעשה את ההבדל בין חיים -למוות של טייסים במסוק הקוברה, בהקשר לסדקים בלהב אחורי.
אתם חייבים לדעת, שאת הזכוכית המגדלת, הורה יצרן המסוקים ,להוסיף כאמצעי בדיקה ללהבים בפעם האחרונה, כבר חודש וחצי לפני האסון ב6.2.2013- והיה קצין, שלא יישם את ההוראה הזו- ומח"א, מצדיק את שיקול הדעת של אותו קצין ואומר, שהוא היום, מח"א, היה מקבל את אותה החלטה, שקבל הקצין.
אז יסביר לי מח"א ,למה חודש וחצי לפני האסון, זכוכית המגדלת איננה אמצעי ראוי לשימוש בלהב אחורי וחודש אחד בלבד אחרי האסון- הפתרון האולטימטיבי הוא זכוכית המגדלת!? אכן, מהפך בחשיבת חה"א. חהא מצא לפתע בזכוכית המגדלת את ה-פיתרון למניעת תאונות דומות.
בגלל התשובה של מח"א, לגבי אותו קצין מה6.2.2013 ובגלל האמירה של מח"א, שהתאונה הייתה בלתי נמנעת, המשכתי לחקור באמצעות האינטרנט והגעתי לממצאים מאד מביכים, אך כאן לא הזמן לספר עליהם.
רק אספר דבר אחד -מצאתי תחקיר לתאונה דומה, שאירעה בצבא קנדה עוד ב2002 [11 שנים לפני אסוננו] ושם צוות החקירה קבע שזכוכית מגדלת, איננה מספיק יעילה לאיתור סדקים בלהב אחורי ולכן צריך להוסיף אמצעי בדיקה נוסף היי טאקי בשילוב עם xray או לפתח להב חדשה.
עד שאדע, שלמוות של נעם וארז יש משמעות- והיא -שלחברים שלהם הטסים במסוקים, לא תישקף סכנת חיים באימונים השגרתיים, בגלל גורם תחזוקה לא איכותי ובגלל לצ"ד, לא אוכל לשקוט.ולא אוכל להגיע להשלמה עם מותו של ארז
אני בן אדם טוטאלי, וכשיש לי משימה, חייבת להשלימה ומיד. אינני מהטיפוסים, שדוחים דברים לאח"כ.
מאחר וטייסת הקוברה עלתה לשמיים רק ל3 חודשים לאחר חודש קרקוע ולאחר מכן נסגרה, תודה לעיל, אז יהיה מי שיגיד, שאין סיבה לעסוק בתאונה הזו- אך לא כן הדבר –כי יש מסוקים אחרים שטסים וניתן להקיש מהכשלים שנרשמו ומאלה שלא נרשמו, לגבי מסוקים אחרים, כמו מסוק קרב האפאצ'י .
אני מתרשמת ,שלא מבצעים בחה"א חקירות כראוי, לא מתקבלים כל הלקחים וגם כנראה לא מיישמים את כל הלקחים.
אמנם קיימת אפשרות , שבמקרה של האסון שלנו- דווקא בוצעה חקירה טובה, ונרשמו שם כל הכשלים, אך להורים השכולים מסרו דו"ח תחקיר מצומצם ומצונזר בן 18 דף לעומת הדוח המלא בין 80 דף,לדעתי כדי להסתיר מחדלים. האם לזה ייקרא שקיפות??
[אגב, באסון 9.2008 לפי מיטב הבנתי, החקירה הייתה לא יסודית, חפיפניקית ולכן גם לא גובשו ויושמו כל הלקחים הנדרשים]
נגזר עלי, להביא לשינוי אמיתי במציאות של חהא.
לא יותר הבטחות מחה"א שיתקן את הליקויים , לא יותר דיבורים, אלא מעשים .
מח"א מתעקש לא לשתף אותי בשיפורים, שבוצעו כתוצאה מהאסון שלנו .
מח"א משוכנע, שאין לי כל זכות לבקש זאת. אני הרי לא מהנדסת, לא טייסת. מה אני בכלל???
ובכן, אני אמא ,שיודעת לקרוא תחקיר, אולי גם בגלל, שיש לי רקע מעבודתי באלביט מערכות בתחום האווירי, כמנהלת מכירות. אי אפשר למכור לי סיפורים. צריך אסמכתאות, מה שחהא לא מוכן להציג לי, בטיעונים של חיסיון, אך למורת רוחו השגתי את האסמכתאות דרך האינטרנט.
אני אמא, שהבן שלה ארזי ונעם רון עזבו את העולם, ללא כל סיבה.
מוות מיותר, אך ורק כתוצאה מרשלנות וחוסר מקצועיות של גורמי הפיקוד בלצ"ד ובמחלקת תחזוקה והכשרה בלתי מתאימה, מה שלא נרשם בדוח התחקיר.
אני אמא, שלא מוכנה להרכין את הראש מול מח"א , בעל מוסר כפול, שמצד אחד דורש מאנשיו להיות אמינים וישרים, אך מן הצד השני, כשמגיע לחקירת תאונה קטלנית, האמינות והיושר, אינם נר לרגליו.
אני אמא, שבאה לשבור את המיתוס שחה"א הוא הטוב בעולם והחוקרים הטובים בעולם, כדברי מח"א אלי בשבעה. נכון, יש לחה"א את הטייסים הטובים בעולם, בזה אין לי כל ספק. למדתי להכירם אחרי האסון. אין עליהם. בעלי תודעת שליחות מדהימה ,הנותנים אמון מלא בחה"א לרבות, במחלקת התחזוקה, על כל רבדיה. ומתייצבים מידי שבוע לאימון מבצעי ביום או בלילה.
אך אין לחהא, את החוקרים הטובים בעולם, לא כי הם לא טובים, כי הם לא קבלו את ההכשרה המתאימה והניסיון הדרוש. וגם, כי החוקר -נתון למרות מח"א ואיננו עצמאי במסקנותיו, כפי שבאו לידי ביטוי בדו"ח התחקיר המצונזר, שנמסר להורים השכולים.
אני לא מאלה, שכשיורקים עליהם חושבת שזה גשם. אף פעם לא הייתי כזאת וגם כעת, למרות האבל והכאב, לא אהפוך להיות כזו. לרוב, הורים שכולים מסתגרים באבלם ולא מסוגלים להתמודד עם התחקיר, ואחרי זמן, מרימים ידיים ומפסיקים להתעניין בו. אני לא.
אני אשה, שחייבת להיות נאמנה לעצמי ולאמת שלי.
האמת והצדק תמיד נר לרגלי [ולכך חונכו גם ילדיי].מה שמוציא אותי מדעתי ומעלה לי את הפיוזים זה, כשאומרים דברי כזב ואמירות שאין בהם אמת. תמיד נלחמתי ולא היססתי ללכת עד הסוף עם האמת שלי. קרה גם, שנאלצתי לסבול בגלל הגישה הזו. אך זה לא המקום לשתף.
לילה לילה, תוך כדי שינה, אני כותבת לחהא מכתבים ומנסה לנהל עימם דיאלוג.
כתבתי בפועל, הרבה מאד מכתבים עם אסמכתאות, בהם הצבעתי על מחדלים, שדו"ח התחקיר לא התייחס אליהם.
אין התייחסות למכתביי. השיח ביני לבין חהא הוא שיח של חרשים.
רוצה להבין למשל, מה היו הלקחים, שיושמו בחהא, בעקבות האסון הטרגי של 9.2008, בו גם נהרגו 2 טייסים, בהתרסקות מסוק הקוברה.
חהא יכול לזעוק עד השמיים, שאין קשר בין 2 התאונות. הקשר שאני מצאתי, הוא ברשלנות מצד גורמים רבים ובעיקר גורמי הפיקוד והאכיפה במחלקת תחזוקה ובלצ"ד.
לפי הבנתי, אם אמנם הייתה מתבצעת חקירה לעומק, ואם היו מתקבלים לקחים כראוי באסון 9.2008 , התאונה שלנו, לא הייתה יכולה לקרות.
אני חוששת, שקיים דפוס פעולה דומה, בכל התאונות הטרגיות בחהא ולכן תאונה קורית אחרי תאונה. לא הרבה- רק בממוצע שני הרוגים בשנה כדברי ראש מבק"א דאז אלי, לעומת 30 הרוגים שהיו בשנות ה70-80.
לאור שני תחקירי התאונה שבידי, איבדתי האמון בחהא. איבדתי את האימון, שמחלקת התחזוקה ולצ"ד מתפקדים באופן המיטבי ושתחקירי תאונה ולקחיהם מתבצעים באופן המיטבי.
אני מזהה, ב2 התחקירים ובתחקיר אסון השריפה, שהתפרסם לאחרונה בynet, מגמות של הידרדרות בחה"א במישורים רבים, בתרבות, בנורמות, בידע ובהכשרה גם בלצ"ד וגם במחלקת התחזוקה.
גם כשחהא מגלה כשלים, עדיין לא מובטח, שהלקחים ייושמו כראוי. והצגתי לחהא מקרה כזה, באחד ממכתביי.
בצבא- אין אחריות פלילית למשרתים בו. כולם מוגנים, העונש החמור- שיודחו.
ואני ממש לא בקשתי שמישהו יודח. אפילו אמרתי, שמצידי יהיה מחר מפקד חה"א, כי במקום שעומדים בעלי תשובה, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים.
קורה שעושים טעויות, קורה שמתרשלים, כולנו בני אדם, --- אך בלתי אפשרי לא להכיר במחדלים, ברשלנות, בכשלים ועוד יותר אסור- לא ללמוד.
וכמה מאכזב לגלות עפי 2 התחקירים שבידי, שחהא מתעקש לא ללמוד הכל, בגלל אג'נדה סמויה- שלא לחשוף את אשמתו ברבים. בגלל הרצון של מח"א לגבות את הקצינים.
אני מצפה, שהמוות המיותר של ארז ונעם יעשה את המהפך, הנדרש בתוך חהא וגם בצה"ל.
עייפתי, אני מותשת מהמחלוקות שבינינו וכנראה אצטרך להיעזר באחרים, כדי לבצע את מה, שאני חושבת שמן הראוי שיבוצע בחהא, בעקבות מותם המיותר של ארבעת הטייסים.
Comments